בלוג

כשמדברים על טרואר, רובנו חושבים מיד על יין. כרם מסוים, סוג הקרקע, גו בה, כיוון המדרון, משקעים, טמפרטורה. הרעיון ששרדונה מבורגון ושרדונה מקליפורניה אינם אמורים לטעום אותו הדבר נראה לנו כמעט מובן מאליו. בטקילה השיחה הזאת עדיין צעירה יותר. לכאורה, חומר הגלם תמיד זהה: אגבה טקילנה ובר כחולה. אבל לומר שכל טקילה שמיוצרת מאגבה כחולה אמורה להיות דומה לאחרת, זה קצת כמו לומר שכל יין שמיוצר מאותו זן ענבים אמור לטעום אותו הדבר. כדי להבין למה, כדאי לנסוע למקום שנתן למשקה את שמו. טקילה היא

קטגוריית השרי המתוק נוטה להיתפס כפשוטה: יין מחוזק עם סוכר. בפועל זו אחת הקטגוריות העשירות, המעניינות והרחבות ביותר עבור מי שמתעסק במזיגה, בהתאמת אוכל ויין ובבניית תפריטים. המתיקות היא רק שכבה אחת מעל מערכת מסועפת של זנים, ייבוש בשמש, ריכוזי סוכר, סולרה, חומצה, חמצון ומרקם. מקצועית ובפשטות, ההבנה של שרי מתוק היא הבנת האיזונים. הבסיס הזני של הקטגוריה יושב על שלושה זנים לבנים מדרום ספרד: פלומינו פינו, מוסקטל ופדרו חימנס. פלומינו פינו מספק את יין הבסיס היבש ומהווה העמוד המבני של

כאשר מדברים על גידול ענבים סמוך לים בטוסקנה, בולגרי ומרמה אינם רק אזורים גיאוגרפיים- אלא תפיסת עולם חקלאית. הקרבה לים הטירני יוצרת ויסות תרמי טבעי: ימים חמים אך לא קיצוניים, לילות קרירים, ורוחות קבועות שמפחיתות לחות ומאריכות את עונת ההבשלה. עבור קברנה סוביניון, זהו שילוב נדיר שמאפשר בשלות פנולית מלאה בלי לאבד רעננות, חומצה ומתח. בולגרי: קברנה סוביניון כזן של טרואר לא במקרה חלק מהיינות המזוהים ביותר עם בולגרי מבוססים על קברנה סוביניון. האזור הוכיח לאורך עשורים שקברנה אינו “א